להקשיב - הילד כאנושי ומובן
כתב: פלג דור חיים
הסיפור של אליס הוא סיפורם של כל ילד וילדה במאבק שלהם להתבגרות ולצמיחה. זהוא גם סיפורו של הילד במפגשו עם בית הספר ובהפיכתו ל"תלמיד". ה"תלמיד" מתמודד עם דרישות מהסביבה שלו, עם הציפייה ממנו ללמוד ולהתפתח, עם הנסיון המתמיד להפיג את הבדידות שלו, ועם מציאת בני אדם אחרים שיבינו אותו, שיתנו לו חום, אהבה ושייכות. מעבר להכל, ה"תלמיד" מתמודד עם החיפוש אחר זהות אישית ואוטנטית שתלווה אותו בדרך להתבגרותו. לעיתים בית הספר נתפס עבור הילד כמקום הלקוח מדמיונו של לואיס קרול שכתב על אליס ועל התמודדותה עם העולם. הדמויות בסיפורו של קרול מתארות כיצד הילד תופס לעיתים את המורים שלו בכיתה, כביקורתיים, כמבקרים וכדורשים מהילד שיתנהג באופן צפוי מראש ההולם נכונה את החוקים, את התפיסות ואת הנורמות הנדרשות מתלמיד בבית הספר. פעמים אחרות אלו ההורים שנתפסים כ'דמויות שטוחות' ולינאריות המדברים בשפה שלהם ומתקשים לראות את הילד, את צרכיו ואת בקשתו העיקשת לקשר בין אישי אוטנטי ואמיתי. הילד חושש כי המבוגרים בנסיונם לחנך אותו וללמד אותו, מתקשים לראות את זהותו האמיתית, את רגשותיו ואת עולמו הפנימי.
ניתן להבין כי התנאי להענקת מקום ההופך את הילד לאנושי, הוא הפיכת בית הספר כמקום המעניק למורה את אנושיותו. בנסיון להבין איך מקום כזה צריך להיראות, מומלץ להבין את אליס ותחושותיה בתוך העולם שמבעד למראה. אליס חשה כי הדמויות עמם היא באה במגע אינם מקשיבים לה, אינם רואים אותה ואינם מבינים את דבריה. הקשבה אינה מתמצא רק בשמיעת הדברים שהילד אומר, אלא היא כוללת בתוכה את ה'מעבר' למה שהילד אומר. הקשבה בבית הספר כוללת גם את נתינת המקום לילדים שאינם מדברים ואינם מביעים את תחושותיהם, אותם ילדים שלכאורה אצליהם הכל בסדר ואינם מביעים כל 'זעקה' כלפי המערכת. אותו ילד ששותק בכיתתו יאמר: "אין לי בעיה לדבר, יש לי בעייה לשתף". היכולת לשתף זקוקה למקום בו הילד חש בטוח כי יקשיבו לו, כי יהיו עימו וכי יבינו אותו. רק כאשר הילד יאמין כי הוא מובן בכיתתו, הוא יוכל להביא את עצמו בין כותלי הכיתה, בהפסקות ובשיח שלו עם המבוגרים. ההימנעות מהקשבה, אינה נובעת בבית הספר רק מחוסר בכלים ובידע, אלא גם מפחד והחרדה של המבוגרים מפני מה שיש לילד לומר. לפעמים כאשר המבוגר מקשיב היטב לילד, הוא שומע גם את מה שהוא אינו רוצה לשמוע, את מה שהוא נרתע וחש מאויים ממנו. לפיכך פעמים רבות הילדים שבבית הספר לומדים כי הסביבה שלהם אינה באמת מעוניינת או מסוגלת לשמוע את מה שיש להם לומר. סוגיה זו מביאה את השאלה הלאה לכיוונם של ההקשבה בין מורה אחד לרעהו, ההקשבה שבין המורה להורי הילד והקשבה שבין המנהלת למורי בית ספרה. יכולת של הנוכחים בבית הספר לבצע את פעולת ההקשבה באופן כנה ואמיתי, משפיעה על הקשר שבין בית הספר, הילדים המורים וההורים. ההקשבה אם כן, מהווה גורם מכריע בהפיכת הפרטים המרכיבים את בית הספר, בתפקידיהם השונים לקהילה, המנהלת בתוכה דיאלוג פורה ומפתח.
peleg dorhaim
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה