על תוקפנות והתפתחות

למה הילד זקוק על מנת להתפתח? (קוהוט)
קוהוט מבחין בין "אני" Ego לבין ה"עצמי" Self)). העצמי הוא ההיבט הסובייקטיבי של האישיות, האופן שבו חש האדם וחווה עצמו, הדרכים שבהן הוא חושב על עצמו, התכונות שאותן הוא מייחס לעצמו והצורה שבה הוא נתפס על ידי הזולת. חוויית ההמשכיות, הלכידות וההתפתחות הנפשית.
קוהוט מדבר על קשר מוצלח או לא מוצלח בין העצמי לסביבה בבחינת גורם אחראי מרכזי להתפתחות הנפשית התקינה או הלקויה.
עצמי זולת (Self – Object) – לצורך הופעתו של העצמי נדרשת נוכחות של אחרים, המספקים את סוגי החוויות שתעוררנה את הופעתו ותחזוקתו של העצמי. חוויות עצמי זולת נכונות מול חוויות עצמי זולת פגומות. (ביטוי הקשר עם ההורים, אחרים, חברים משפיע על עתיד ההתפתחות של העצמי). היחסים הראשוניים של התינוק עם סביבתו נתפסים על ידו כבלתי נפרדים, כחלק אינטגרלי מחיי הנפש.
פיתוח אהבת אובייקט תוך הכרה בנפרדותו. הזדהות מול אמפטיה.
מתי אנו הופכים לתוקפנים? מתי התלמידים תוקפנים?
תגובה על פגיעה המתרחשת בעקבות זלזול, בוז, תחושה של קרבנות. העדר חמלה מהאחר. מחסור במשאבים.
תוקפנות – הבחנה בין תוקפנות לשם הסתגלות לבין תוקפנות מסוכנת. תוקפנות נוצרת על ידי תחושה של איום. מניעת תוקפנות על ידי שיחרור מתחושת האיום על העצמי. (אריך פרום)

תוקפנות הסתגלותית – מיועדת לסילוק מקור הסכנה: תוקפנות מדומה, תוקפנות מקרית, תוקפנות לשם שעשוע.
תוקפנות הרסנית – נובעת מצורך בשליטה, פחד וחרדה. כאשר אין תחושת שליטה בעצמי יש פיצוי של צורך בשליטה באחר.
יצר תוקפנות מולד מול יצר תוקפנות נרכש